<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' כתובה פ"ה</h1>
<h2>דף מג.</h2>
מי שמת והניח בנים ובנות ונכסים מרובים ממקרקעי שיש לזון כלם ואפילו נתמעטו משמת או אם היו מועטין ונתרבו. אם היו מועטין ועמדו במעוטן אם כבר מכרו הנכסים או אם עמדו במיעוטן ולא כבר מכרו. אבל הנכסים [ה]מטלטלין הבנים ירשו הנכסים ויזונו אחיותיהם עד בגרותן. אין בנכסים המקרקעי לזון כולם מוציאין מזונות לבנות עד בגרותן והשאר יטלו הבנים ואם אין שאר, הבנים ישאלו על הפתחים. ואין חוב שעליו או מה שקבל לזון בת אשתו ממעטין בנכסים. הניח אלמנה ובת ממנה או מאשה אחרת ואין בנכסים שיזונו שתיהן, האלמנה ניזונת והבת תשאל על הפתחים. הניח בנות גדולות וקטנות ולא הניח בן אין אומרים יזונו הקטנות עד שיבגרו ויחלקו הנכסים בשוה אלא כלן חולקין בשוה.
מתנאי כתבה שיתנו היורשים לבנות מזונות וכסות ומדור די סיפוקן בלא שבועה, אם שטר הכתבה (לא) בעין במקום שכותבין עד שיתארסו או עד שיבגרו ואין צריך לפי כבודו וכבודן. מוכרין לכך בלא הכרזה ומעשה ידיהן ומציאתן לעצמן ולא לאחר.
<h2>דף מח.</h2>
נפל המדור לא תבננו אפילו משלה. ולא תחזק בדקו ולא טחה אותה, אך תשב בו כמה [שהוא] או תצא. ואם מכרו היורשין המדור לא עשו כלום. ואם לא היה לבעל המדור רק בשכר, או היה לו ונפל, נותנין לה מדור לפי כבודה. וכן מזונות וכסות לפי כבודה. ואם כבוד הבעל גדול מכבודה נותנין לפי כבודו, שעולה עמו ולא יורדת אפילו לאחר מיתה.
<h2>דף נב:</h2>
חלתה, אם לרפואתה קצבה מתרפאת מכתבתה, אין קצבה הוי כמזונות שעל היורשים. אם נשבית אפילו בחיי בעלה אין חייבין לפדותה, אך נפדית מכתבתה ומשל עצמה.
<h2>דף נג:</h2>
מתנאי כתבה שיתנו היורשים לבנות מזונות וכסות ומדור די סיפוקן בלא שבועה, אם שטר הכתבה (לא) בעין במקום שכותבין עד שיתארסו או עד שיבגרו ואין צריך לפי כבודו וכבודן. מוכרין לכך בלא הכרזה ומעשה ידיהן ומציאתן לעצמן ולא לאחר.
בת הממאנת יש לה (ה)מזונות, בת היבמה והשניה והארוסה והאנוסה אין להם מזונות אחר מיתת אביהם. המארס בת הניזונת מן האחין חייב לזונה משעת אירוסין, שאין לה מזונות מאחין משנתארסה ואינה בוגרת כדי שתזון נפשה אלא או קטנה או נערה ואין אדם רוצה שתתבזה ארוסתו לשאול על הפתחים. נשאת הבת ומאנה או נתגרשה או נתאלמנה אפילו היא שומרת יבם, כיון שחוזרת לבית אביה ועוד לא בגרה ניזונת מנכסי אביה עד שתתארס או שתבגר.
<h2>דף נד.</h2>
נפל המדור לא תבננו אפילו משלה. ולא תחזק בדקו ולא טחה אותה, אך תשב בו כמה [שהוא] או תצא. ואם מכרו היורשין המדור לא עשו כלום. ואם לא היה לבעל המדור רק בשכר, או היה לו ונפל, נותנין לה מדור לפי כבודה. וכן מזונות וכסות לפי כבודה. ואם כבוד הבעל גדול מכבודה נותנין לפי כבודו, שעולה עמו ולא יורדת אפילו לאחר מיתה.
היורשים חייבים ליתן לאלמנה עד שתתארס, או תבעוה לינשא ונתפייס' לדעת ר"י, או שתתבע בבית דין כתבתה, (או תנו לנו) או תמכר או תמשכן כלה, או תעשה אותה אפותיקי, כלומר פה תהא חובך, אפילו שלא בבית דין אפילו עשתה כך בחיי בעלה אבדה מזונותיה, אבל מכרה מקצתה יש לה מזונות. ודין תוספת כתובה כעיקרה.
<h2>דף נד:</h2>
מי שייחד קרקע למזונות אשתו בשעת מיתה ואמר, יהיה מקום פלוני למזונותיה, ריבה לה מזונות, ואם היה שכרו פחות ממזונותיה נוטלת משאר נכסים השאר, היה יתר הכל שלה. אמ' לה, יהיה מקום פלוני במזונות, ושתקה, אין לה אלא פירות אותו מקום.
<h2>דף סה:</h2>
יכולין הירשין לעכב עליה שלא תאכל רק עמהם ולא לבדה, שיותר מעט מספיק לשנים מלאחד שברכת הבית ברובה פר"ח נר [ל]אחד נר למאה, אם לא טוענת אמתלא טובה, שאז יתנו לה לבדה. ומותר מזונותיה וכסותה ליורשים.
<h2>דף ע.</h2>
מעשה באשה שאמרה לבנה במתנת שכיב מרע תמכר בגדי ותקברוה מן המעות והמותר תתן לבת בנו לנדונייתה ונתרצה ולאחר זמן ירד הבן מנכסיו וחזר ורצה להוציא מן הבת מתנת זקינתה, והשיב הרר"י בר"א, שלא יכול לחזור, דדברים ככתובין וכמסרין דמו ואף אפילו היה מתנת בריא דבריו קיימין, שמצוה לקיים דברי המת, אך הקטנים לא נכוף.
<h2>דף פא.</h2>
מתה חייבין היורשין לקוברה, נשבעה שבועת כתובתה קודם שמתה, יורשי כתבתה יקברוה ולא יורשי בעלה.
<h2>דף פז.</h2>
מתנאי כתבה שיתנו היורשים לבנות מזונות וכסות ומדור די סיפוקן בלא שבועה, אם שטר הכתבה (לא) בעין במקום שכותבין עד שיתארסו או עד שיבגרו ואין צריך לפי כבודו וכבודן. מוכרין לכך בלא הכרזה ומעשה ידיהן ומציאתן לעצמן ולא לאחר.
<h2>דף צ.</h2>
הניח כמה נשים אפילו נשאן זו אחר זו ניזונות בשוה, שאין דין קדימה במזונות.
<h2>דף צה:</h2>
היורשים חייבים ליתן לאלמנה עד שתתארס, או תבעוה לינשא ונתפייס' לדעת ר"י, או שתתבע בבית דין כתבתה, (או תנו לנו) או תמכר או תמשכן כלה, או תעשה אותה אפותיקי, כלומר פה תהא חובך, אפילו שלא בבית דין אפילו עשתה כך בחיי בעלה אבדה מזונותיה, אבל מכרה מקצתה יש לה מזונות. ודין תוספת כתובה כעיקרה.
מתה חייבין היורשין לקוברה, נשבעה שבועת כתובתה קודם שמתה, יורשי כתבתה יקברוה ולא יורשי בעלה.
<h2>דף צו.</h2>
הניח בעלה קרקע יכולה לעכב שלא תמכר, שתאמר אני רוצה שיהיה נכון למזונותי, ואפילו הכי אם מכרו אין מוציאה מן הלוקח, שאין מוציאין למזונות אשה ובנותיה רק מבני חורין. הניח מטלטלין, אפילו התנ[ת]ה בפירוש שתזון מן המטלטלין, לא תוכל לומר הניחום בבית דין שאזון מהם ולא יאבדו, אך נוטלין היורשי' אותן ומעלין לה מזונות. תפשה המטלטלין אפילו ככר זהב אפילו אחר מותו, תגבה כתובתה בהן ואין מוציאין אותן (מידן) [מידה] כדי לזונה, אך בית דין כותבין כמה נטלה ומחשבין עמה כמה צריכה למזונות ויהיו המטלטלין בידה עד מותה או עד שפטורין ממזונותיה.
<h2>דף צו:</h2>
אלמנה שאמרה לא נטלתי מזונות ויורשים אומרים נתננו, כל זמן שלא נשאת על היורשין להביא ראייה ותשבע הסת ותטול, משנשאת עליה להביא ראייה או ישבעו היורשין היסת שנתנו לה.
<h2>דף צז.</h2>
אלמנה כשבאה לתבוע מזונות בבית דין משביעין אותה ומוכרין בלא הכרזה כדי שתזון ששה חדשים (או) [לא] יתר על מנת שיתן לה הלוקח מזונות שלשים יום, וחוזרה ומוכרת לששה חדשים. וכן לעולם עד שלא ישאר מן הנכסים רק כדי כתבתה וגובה כתובתה והולכת לה. ויכולה למכור למזונות בשלשה אנשים נאמנין שאינן מומחין בלא הכרזה. מכרה למזונות בינה לבינה שוה בשוה מכרה קיים וכשיבאו יורשים ישביעוה.
<h2>דף צז:</h2>
אשה שיש לה ספק גירושין ומת בעלה אין ניזונת מנכסיו, שאין מוציאין מיד היורש מספק, אך בחיי בעלה יש לה מזונות.
היורשים חייבים ליתן לאלמנה עד שתתארס, או תבעוה לינשא ונתפייס' לדעת ר"י, או שתתבע בבית דין כתבתה, (או תנו לנו) או תמכר או תמשכן כלה, או תעשה אותה אפותיקי, כלומר פה תהא חובך, אפילו שלא בבית דין אפילו עשתה כך בחיי בעלה אבדה מזונותיה, אבל מכרה מקצתה יש לה מזונות. ודין תוספת כתובה כעיקרה.
<h2>דף צח.</h2>
אלמנה שבאה לבית דין לתבוע מזונות שפסקו לה בית דין אין משביעין אותה. אבל נראה למיימוני [פי"ח מהלכ' אישות הי"ט] כפי' רבותיו להצריכה שבועה, הואיל ובאה ליפרע מנכסי יתומים.
<h2>דף ק:</h2>
מתנאי כתבה שיתנו היורשים לבנות מזונות וכסות ומדור די סיפוקן בלא שבועה, אם שטר הכתבה (לא) בעין במקום שכותבין עד שיתארסו או עד שיבגרו ואין צריך לפי כבודו וכבודן. מוכרין לכך בלא הכרזה ומעשה ידיהן ומציאתן לעצמן ולא לאחר.
אלמנה כשבאה לתבוע מזונות בבית דין משביעין אותה ומוכרין בלא הכרזה כדי שתזון ששה חדשים (או) [לא] יתר על מנת שיתן לה הלוקח מזונות שלשים יום, וחוזרה ומוכרת לששה חדשים. וכן לעולם עד שלא ישאר מן הנכסים רק כדי כתבתה וגובה כתובתה והולכת לה. ויכולה למכור למזונות בשלשה אנשים נאמנין שאינן מומחין בלא הכרזה. מכרה למזונות בינה לבינה שוה בשוה מכרה קיים וכשיבאו יורשים ישביעוה.
<h2>דף קג.</h2>
נפל המדור לא תבננו אפילו משלה. ולא תחזק בדקו ולא טחה אותה, אך תשב בו כמה [שהוא] או תצא. ואם מכרו היורשין המדור לא עשו כלום. ואם לא היה לבעל המדור רק בשכר, או היה לו ונפל, נותנין לה מדור לפי כבודה. וכן מזונות וכסות לפי כבודה. ואם כבוד הבעל גדול מכבודה נותנין לפי כבודו, שעולה עמו ולא יורדת אפילו לאחר מיתה.
יכולין הירשין לעכב עליה שלא תאכל רק עמהם ולא לבדה, שיותר מעט מספיק לשנים מלאחד שברכת הבית ברובה פר"ח נר [ל]אחד נר למאה, אם לא טוענת אמתלא טובה, שאז יתנו לה לבדה. ומותר מזונותיה וכסותה ליורשים.
<h2>דף קז.</h2>
אין מחשבין לה כשפסקו לזונה על מעשה ידיה עד יבאו היורשין ויתבעוה. שאם לא מצאו מעשה ידיה כשבאו, ילכו להם. ואומר המיימוני [פי"ח מהלכ' אישות הכ"ב], שאם היורשים קטנים בית דין יחשבו מעשה ידיה.
אלמנה שבאה לבית דין לתבוע מזונות שפסקו לה בית דין אין משביעין אותה. אבל נראה למיימוני [פי"ח מהלכ' אישות הי"ט] כפי' רבותיו להצריכה שבועה, הואיל ובאה ליפרע מנכסי יתומים.
אלמנה שאין כתבתה בידה אין לה מזונות, שמא מחלה או מכרה או משכנה אותה, ואנו טוענין בשביל היורש הביא[י] כתבתיך או השבעי וטלי מזונות אלא אם [אין] דרכן לכתוב כתובה.
<h2>דף קז:</h2>
אלמנה שנפלה לפני יבם, כל שלשה חדשים ראשונים ניזונת משל בעל, (מכאן ואילך משל יבם) אם לא הכר העובר, הניחה מעוברת ניזונת עד שתלד. ילדה בן קיימא ניזונת כל ימי אלמנותה כשאר הנשים. לא נמצאת מעברת אחר שלשה חדשים או שהפילה לא ניזונת לא משל בעל ולא משל יבם, אך תתבע יבמה לכנוס או לחלוץ. ואם ברח כשתבעתו ועמד בדין, או שחלה או היה היבם במדינת הים, ניזונת משל יבם בלא שבועה. נפלה לפני יבם קטן אין לה מזונות עד שיגדיל.
אשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאה ואמרה מת בעלי, רצתה ניזונת כדין כל האלמנות, רצתה נוטלת כתובה. אמרה גרשני בעלי, אינה נאמנת וניזונת מנכסיו עד כדי כתבתה, שאם עדיין היא אשתו יש לה מזונות ואם גרשה כמו שאמרה יש לה כתבה, שהרי כתבתה בידה.
<h2>דף קח:</h2>
מי שמת והניח בנים ובנות ונכסים מרובים ממקרקעי שיש לזון כלם ואפילו נתמעטו משמת או אם היו מועטין ונתרבו. אם היו מועטין ועמדו במעוטן אם כבר מכרו הנכסים או אם עמדו במיעוטן ולא כבר מכרו. אבל הנכסים [ה]מטלטלין הבנים ירשו הנכסים ויזונו אחיותיהם עד בגרותן. אין בנכסים המקרקעי לזון כולם מוציאין מזונות לבנות עד בגרותן והשאר יטלו הבנים ואם אין שאר, הבנים ישאלו על הפתחים. ואין חוב שעליו או מה שקבל לזון בת אשתו ממעטין בנכסים. הניח אלמנה ובת ממנה או מאשה אחרת ואין בנכסים שיזונו שתיהן, האלמנה ניזונת והבת תשאל על הפתחים. הניח בנות גדולות וקטנות ולא הניח בן אין אומרים יזונו הקטנות עד שיבגרו ויחלקו הנכסים בשוה אלא כלן חולקין בשוה.
